דיור מוגן - מפני מה הוא מגן?
אברהם אלון מוסמך במינהל עסקים במגמת שיווק, הינו בעליה ומנכ"לה של חברת "שיווק אלף אלף" בע"מ. בשנים האחרונות התמחתה החברה בבניית אסטרטגיות עבור פרוייקטים שיווקיים מגוונים לאוכלוסיות הגיל השלישי. אברהם אלון מרצה בקורס לניהול בתי אבות של ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב, משתתף קבוע בתכנית הרדיו "מעולמו של האדם המבוגר", ופרסם קובץ מאמרים בסוגיות אלה.
א. מצבי מתח וחרדה בעולמם של בני הגיל השלישי
מצבים של מתח וחרדה גורמים למתיחות פנימית אצל כולנו.
התנהגותנו שונה לחלוטין לעומת אופן תפקודנו בימי רגיעה.
כאשר מתרחש אירוע רב נפגעים עולה מפלס החרדה וגוברת הדאגה לבני משפחתנו, או לחברים קרובים השוהים בקרבת מקום האירוע, או שנקלעו חלילה לתוכו.
במצבים כאלה גובר הצורך לפרוק את המתח ע"י קבלת מידע עדכני ומהיר, לשוחח כדי לקבל ולתת פרשנויות והערכות, להיות בחברתם של קרובים וידידים כדי לחוות ביחד את החוויות הקשות, ולעיתים הטראומטיות.
בני הגיל המבוגר נמצאים בסיטואציה שונה. בחלקם מתקשים לעקוב אחר המתרחש, אחרים אינם ליד מקורות מידע זמינים, ויש שחיים בגפם ואין להם עם מי לחלוק את המתח והחרדה.
בני הדור השני (בנות ובנים) אינם ערים דיים לעובדות אלה ולצורך לעדכן את ההורה המבוגר, לשוחח אתו, להרגיע את חששותיו, להסביר לו מהלכים ומשמעויות, לשכך את פחדיו המצטברים וגואים.
לאחרונה מלאו העיתונים במכתבי קוראים המבקשים לקבל עצה מקצועית כיצד להתמודד עם מצוקות הנפש שגרמו פיגועי התופת הקשים והתכופים.
המעיין במכתבי קוראים אלה יתרשם מיד מהמספר הגבוה של בני הגיל המבוגר, המושפעים כנראה יותר מכל האחרים מחומרת המצב.
השפעת הימים הקשים הללו על בני הגיל המבוגר היא קריטית, והם מתקשים מאד להתמודד עם המצב בעיקר משום שמבחינות רבות הם "נטושים" או לפחות חשים כך,
בכל הקשור בגילויים של הבנה, פתיחות, פיתוח שיחה ואספקת מידע.
הלחץ הנפשי הכבד המעיק על כולנו קשה להם שבעתיים, באין יכולת "להוליך" את דאגתם ומצוקתם למישהו שיהווה "כתובת" או למצער אוזן קשבת.
השיח המשפחתי או החברתי (במקום העבודה למשל) מאפשר לכולנו "לשחרר קיטור" ולתת לעצמנו הערכות ופרשנויות לגבי העתיד להתרחש. כל אלה כמעט שאינם קיימים בעולמם ההולך ומצטמק (בכל המובנים של המילה) של הקשישים.
המעבר לדיור מוגן נראה כאחד הפתרונות היותר טובים לעת כזאת. מוסדות אלה אמורים להיות ערוכים להתמודד עם מצוקותיו וחרדותיו של האדם המבוגר, ולהוות מסגרת תומכת והולמת למתגוררים בהם.
ב. גורמי רקע במעבר לדיור מוגן
ככל שהאדם מתבגר גדלה חשיבותם של סביבת מגוריו ושל תנאי הדיור שלו.
נושאים שבעבר היו בעלי משקל פעוט יחסית מקבלים בהדרגה חשיבות הולכת וגדלה: קרבתם הגיאוגרפית של המקומות להם אנו נזקקים (תחנת אוטובוס, סופרמרקט, חנות ירקות, מרפאה, בית מרקחת, בנק, סניף דואר, בית כנסת ועוד). גם מקום מגוריהם של בנים ובנות, נכדים ונכדות, קרובי משפחה וחברים קרובים משפיע מאד על אורח החיים ועל הנאותיהם.
בהדרגה פוחתת הניידות וקלות התנועה, ושיקולים של קירבה ונגישות הופכים להיות משמעותיים ובעלי ערך.
המעגלים החברתיים הולכים ומצטמצמים ובהדרגה נעלמים מהנוף חברים וידידים ותיקים עימהם עשו יחד דרך ארוכה.
כל זאת בחיים כתיקונם. כאשר חלה התדרדרות לא צפויה במצב הבריאות או שבן הזוג הולך לפתע לעולמו, מוחרפים שבעתיים ההיבטים שמנינו ולעתים הופכים להיות קריטיים בחייו של האדם המבוגר. עולה הדאגה למצב הבריאות ולתפקוד הגופני.
סימנים ראשונים ואפילו חלקיים של התרופפות הבריאות ו"בגידת הגוף" מגבירים את הדאגה ואת ההתכנסות של האדם המבוגר בעצמו ובבעיותיו.
בקרות אירועים אלה עולה שאלת המעבר לדיור מוגן כאפשרות ריאלית וסבירה.
עם זאת, המעבר מהבית לדיור מוגן, הוא אחת החוויות היותר מורכבות לבני הגיל המבוגר.
כמעט לעולם אין הדבר נעשה מתוך חדווה יתרה או בהתלהבות מיוחדת, אלא כתוצאה משורה של נסיבות המובילות אל ההחלטה, או שמציבים אותה כ"ברירת מחדל".
תחושת הויתור היא קשה ומכאיבה, כיון שמשמעות המעבר היא להשאיר מאחור את כל מה שהבית מסמל: זיכרונות, חוויות, נוסטלגיה, הרגלים.
מאידך, המקום החדש נראה בתחילה כמאיים: לא מוכר, חברה חדשה, סדרים אחרים, תקופת הסתגלות, שינוי בקשר עם דור ההמשך, ועוד ועוד.
לפיכך אנו עדים לשורה ארוכה של דילמות המלוות את המעבר לדיור המוגן.
ג. האפיונים של מרכזי דיור מוגן – איך בוחנים?
במהלך השנים האחרונות פותחו בארץ מסגרות מגורים מיוחדות למבוגרים המסוגלים לתפקד באופן עצמאי ואשר מעוניינים להמשיך ולנהל לבדם את משק ביתם.
מרכזי הדיור המוגן הוקמו בתחילתם על-ידי גופים ציבוריים (כגון רשת "משען") אך במרוצת השנים השתלבו גם גורמים פרטיים שהוסיפו מגוון רחב של אפשרויות ומתכונות.
מרכזי הדיור המוגן מיועדים כאמור לאוכלוסייה מבוגרת עצמאית, המסוגלת לנהל בעצמה את אורח חייה באופן סדיר. לכל דייר או זוג מוצעת דירה נפרדת (במבחר גדלים ובמגוון מחירים והידור). במקביל מעמיד המרכז לרשות דייריו שורה של שירותים מרכזיים כגון תחזוקה, שמירה, שירותים רפואיים, פעולות חברה ותרבות, והעשרות פנאי למיניהן. הדיירים מנהלים אורח חיים עצמאי לחלוטין. הם עורכים בעצמם את קניותיהם, מתכננים עצמאית את סדר יומם, מבשלים את ארוחותיהם, לעתים ממשיכים אפילו לעבוד בעיסוקיהם (בעיקר בעלי המקצועות החופשיים), ואינם כבולים לכללים מחייבים של המרכז.
כל דייר רשאי לרכוש סוג כזה או אחר של שירותים, בנוסף לחבילה בסיסית הכלולה בתשלום החודשי (חבילה שמשתנה ממקום למקום בהתאם למחירה ולמדיניות של הנהלת המרכז).
ההצטרפות לאחד ממרכזי הדיור המוגן דורשת אמצעים כספיים משמעותיים כיוון שהמצטרף מתבקש להפקיד סכום כסף כפיקדון (בהתאם לתעריפים השונים של כל מרכז ולפי גודלה ומיקומה של הדירה שבחר), וכן לשלם תשלומים חודשיים בעד השירותים המרכזיים הכלולים ב"סל" שנקבע.
רוב מרכזי הדיור המוגן קובעים "לוח שחיקה" שלפיו נשחק מדי שנה הפיקדון שהופקד באחוזים קבועים, וזאת למשך תקופה של 10 עד 12 שנים.
כמובן שהדייר רשאי לעזוב את המרכז כל אימת שהוא מעוניין בכך ולקבל את הפיקדון שהפקיד, בהפחתת האחוזים שנקבעו, ולגבי הדייר שנשאר, הרי בבוא היום יקבלו יורשיו את הסכום שנותר לפי הנוסחה שפורטה.
בבואנו לבחור באחד ממרכזי הדיור המוגן יש לקחת בחשבון את שיקולים הבאים:
1. גודלו של המרכז מבחינת יחידות הדיור הכלולות בו. מרכז גדול כולל אמנם הרכב
מגוון של דיירים ומאפשר מעגלי היכרות רחבים, אך העומס המוטל על הצוות
מקשה על מתן שירות אישי משובח. מרכז קטן יותר יכלול מספר מצומצם יותר
של דיירים, אך יאפשר מידה רבה יותר של אינטימיות ושירות אישי.
המועמד חייב איפוא לבחון את שיקול הגודל בהתחשב באופיו, בצרכיו
החברתיים ובהעדפותיו האישיות.
2. מגוון השירותים המוצעים במרכז. חשוב לבחון אילו שירותים כלולים ממילא
ב"סל", וניתנים בתמורה לתשלום החודשי. איזה שירותים אכן קיימים אך
כרוכים בתשלום מיוחד, ואיזה שירותים אינם מוצעים כלל.
בהקשר זה ראוי לבחון את מפרט המתקנים המצויים במרכז (מספרה ומכון
יופי, בריכת שחיה, חדר כושר, אולמות אירועים, חדרי חוגים, מרפאה מצוידת),
את גודלם של השטחים הציבוריים, ואת השטחים הפתוחים הסובבים את
המרכז.
בנוסף מומלץ להשוות את המגוון, האופי, המיוחדות והחדשנות של קשת
הפעילויות החברתיות, התרבותיות וההעשרתיות המוצעות לדיירים.
3. המיקום הגיאוגרפי של המרכז, קלות הגישה אליו, זמינות התחבורה הציבורית,
קיומם של מוסדות חשובים כגון: מרכז קניות, בנק, דואר, בית כנסת, מרכזי
תרבות ובידור.
כמו-כן יש חשיבות לאופייה של הסביבה בה ממוקם המרכז. סביבה שקטה
וסולידית, בקרבת שכונת מגורים מטופחת, יכולה להבטיח הגנה מפני רעשים סביבתיים, תחבורה סואנת וזיהום אויר.
ד. ההגנות שדיור מוגן אמור לספק
ההגנות האמורות להינתן לדיירי הדיור המוגן נחלקות לארבעה רבדים:
"רובד תשתיתי" - הכולל הגנה, בטחון פיסי, אמצעי בטיחות חיוניים, טיפול ופיקוח רפואיים, מגוון אפשרויות בתחום המזון והדיאטה, פתרון בעיות אישיות.
"רובד התייחסותי"- הכולל הקשבה, אמפטיה, תמיכה, מסגרת חברתית, איכפתיות.
"רובד העשרתי" - הכולל מסגרות הפעלה שונות, פעילות תרבותית מגוונת, לימודים והעשרה אינטלקטואלית, העשרה נפשית בזימון חוויות שונות, פיתוח תחביבים והעמקתם, יצירת מסגרות התנדבות או הפנייה אליהן.
"רובד הגשמתי" - הכולל תחושת נחיצות, יכולת השפעה, דימוי עצמי חיובי, אי-תלות, כבוד עצמי, היות האדם אדון לגורלו, מיצוי ההנאה מהחיים.
ברור שקיימות דרכים רבות ושונות לספק הגנות אלה, חרף העובדה שחלקן עלול להיראות יומרני במקצת.
לדעת כותב שורות אלה יש לראות בהן מעין "קו אדום" שחובה להבטיחו ולקיימו נוכח המחיר הכבד (בעיניו) שמשלם המתעתד לעבור לדיור מוגן, במובן הנפשי, המשפחתי, ההתנהגותי והמסגרתי, בצד ההשלכות הכספיות והכלכליות.
ה. סיכום
הסוגיות שנדונו במאמר נכונות ותקפות בימים כתיקונם. תקופת החירום הפוקדת אותנו זה שנה וחצי מחריפה ומעמיקה את משקלם ומשמעותם של המצבים וההתפתחויות, מחדדת את שאלת הימצאות האדם בגפו, מגבירה את דאגתם של בני הדור השני להוריהם (אמהות ואבות), ונותנת משקל עצום לחשיבותן ולערכן של ההגנות שהדיור המוגן אמור וחייב לספק.
טוב יעשו כל המתלבטים בסוגיות הללו אם יראו את מכלול הבעיות והשיקולים ויקבלו החלטה שקולה, נבונה, ובעיקר – תואמת את אישיותו וצרכיו של המועמד המתעניין.
