הוא והיא בכל גיל… על מיניות חיבה ורגישות
ג. ישבה בקהל באחת השורות הראשונות. החיוך שלה נראה מבויש במקצת, ואפילו נבוך, כשהמרצה החל בדבריו אודות המין בגיל השלישי.
לא בגלל זרותם של הדברים, שהרי חוותה חוויות מסוג זה במהלך חייה, אבל ההקשר שבו נאמרו המילים המפורשות הללו והפורום, שלפתע נראה לה קשיש מדי לנושא ההרצאה, העלו חיוך על שפתיה.
החליטה להתבונן בסובבים אותה, ולהפתעתה נוכחה שסומק בלחיים אינו נחלתם של בני התשחורת או של נערות תמימות, אלא גם של אותם שבעי- ימים, שלכאורה כבר ראו וכבר שמעו הכול.
בעלה המנוח נהג תמיד להתבדח בנושא ובכל הזדמנות היה מספר אחת מאותן עשרות בדיחות העוסקות ביחסים שבינו לבינה.
אף שחלפו למעלה מעשר שנים מאז נטש אותה לאחר מחלה קצרה, עדיין הדהדו בזיכרונה דווקא הבדיחות ודברי המשובה בהם נהג לתבל את משפטיו.
מ. ישב אף הוא בקהל. כיון שאחר מעט להגיע נאלץ להתיישב באחת השורות האחוריות, אף שידע שממקום מרוחק זה יצטרך להשקיע מאמץ גדול כדי לשמוע את כל הנאמר.
לפני שלוש שנים נפטרה אשתו, לאחר קרוב לארבעים שנות נישואין. יחדיו הקימו את ביתם ומשפחתם והתברכו בבנים ובנות נכדים ונכדות ואפילו נין ראשון - בדרך…
מ. ידע עד כמה יתקשה להסתגל לחיים אלה של בדידות, בעיקר בשל הקשר האמיץ והרעות ההדוקה עם רעייתו, שאפיינו את כל השנים הרבות של נישואיהם.
ג. הייתה מוכרת לו מן המפגשים השבועיים של המועדון.
מלכתחילה נראתה לו כאישה מטופחת, טובת מראה, נעימת הליכות ומשכילה. מאז הכירו הספיקו לשוחח ביניהם באקראי, היו אלה שיחות קצרות וענייניות, למעט אותו ויכוח פוליטי אליו נקלעו בשבוע שעבר ואשר גרר אותם להישאר במועדון שעה ארוכה אחרי סיום האירוע, ולאחר שכל חברי המועדון כבר פנו איש לדרכו.
עכשיו הבחין בה יושבת בקדמת האולם, דרוכה לדברי המרצה, אך מן הזוית בה ראה אותה, לא יכול היה להתעלם מהחיוך המיוחד שהתפשט על פניה.
רשם לפניו שבסיום ההרצאה ישאל אותה לפשר אותו חיוך, שמא הפסיד משהו מדברי הפתיחה של המרצה, בגלל האיחור הקל.
לפתע פנתה ג. לאחור, הבחינה במבטו ונדה קלות בראשה כאומרת "ראיתי אותך" .
מצא את עצמו מחייך אליה וקורץ בעיניו כאילו אישר את המסר ששיגרה אליו.
המרצה המשיך בדבריו. עכשיו הגיע למעשה לחלק המעניין וכל הנוכחים היו דרוכים והקשיבו קשב רב: "על אף שבחברה המודרנית חלו שינויים בעמדות ובפתיחות של אנשים כלפי מיניות וכלפי התנהגות מינית, עדיין חושבים רבים שזה איננו עניין למבוגרים ולזקנים. יש אנשים המחייכים למחשבה שזקנים מעוניינים במין ופורצים בצחוק למשמע הרעיון שהם עדיין עושים זאת.
אחרים מאמינים שזה ממש לא טבעי בגיל המבוגר. בדיחות המתארות חיי מין של זקנים נפוצות ביותר ויש בהן לעג בעיקר לגבי חוסר היכולת שלהם. האמונה הרווחת בציבור שמין נועד רק לצעירים.
אמונה זו מופצת באופן גלוי ובאופן סמוי באמצעי התקשורת, בסרטים ובפרסומות , שבהם מוצגים העוסקים באהבה, ברומנטיקה ובמין בעיקר כאנשים צעירים ויפים. רק במקרים נדירים מתוארים מבוגרים או זקנים בנסיבות אינטימיות, וגם זאת בתנאי שהם נאים במיוחד יחסית לבני גילם.
זוהי גישה שגויה מציגה את השנים המאוחרות כשנים נטולות מין ואותנו, המבוגרים, כיצורים לא מיניים. גישה לא אוהדת זו עשויה לדכא את הרצון ואת העניין המיני בגיל המבוגר. חלק מאיתנו אולי חשבו גם הם כך בצעירותם, ועתה, בהגיעם לגיל הזקנה, מגשימה האמונה השגויה הזאת את עצמה. כלומר, אנו רואים את עצמנו זקנים מדי לדברים אלה, ומתוך אמונה זו אנו מוותרים על אהבה, על רומנטיקה, על אינטימיות ועל יחסי מין".
המרצה הרים את ראשו לעבר הקהל, התבונן במאזינים, ואמר:
"זהו לצערנו המצב, ואלו הן הסטיגמות הקיימות. האם יש בקהל מישהו המעוניין לשאול או להגיב?".
מ. הרים את ידו. תחילה בהיסוס מה ואחר כך בתנועה נמרצת.
המרצה פנה לעברו ואמר: "כל הכבוד! יש לנו כאן איש אמיץ שמוכן להגיב או לשאול משהו. ברוב המפגשים שלי עם בני הגיל המבוגר אני נתקל במעין ביישנות לא מובנת. אנשים נמנעים מלהגיב או לבקש הברות. מה אתה מעוניין לומר?".
מ. נעמד, ובקול מתון ושקט אמר:
"אני חושב שאנחנו המבוגרים והקשישים אשמים במה שקורה. אנחנו כאילו מסייעים לדעות הקדומות להתפשט גם בין הצעירים. אילו לא היינו מתביישים לדבר על התשוקות שלנו, על האהבות שלנו, על הצורך שלנו בחיבה, בליטוף, במחמאה, אילו לא היינו משפילים את מבטנו כאשר מישהו שואל אותנו על חיי האהבה והמין שלנו, יתכן שכל התדמית הייתה משתנה.
אני עצמי התאלמנתי לפני שלוש שנים. ארבעים שנים מאושרות חייתי עם אשתי המנוחה. קשה לי להיות לבד, אולי דווקא בגלל הקשר המיוחד וההדוק עם אשתי. אם אפגוש מישהי שמוצאת חן בעיני, וגם אני אמצא חן בעיניה, לא אראה בכך בגידה באשתי אם נפתח מערכת יחסים קרובה, ואפילו אינטימית. אין בכך כל בושה, זה בפירוש לא נלעג או מעורר רחמים.
יכול להיות שהסטיגמה היא בראשים שלנו, בני הגיל המבוגר, ואנו מקרינים אותה החוצה לעבר הדור הצעיר.
לדעתי יש הרבה מה לעשות בנושא. צריך חינוך מחדש בכל שכבות הגיל. צריך להוריד את החומות הישנות של בושה, אי נעימות, כללים מקובלים ו"אמיתות" שאינן במקומן.
הגיע הזמן שהפעם יקומו הזקנים, הקשישים או המבוגרים, תקראו להם איך שתרצו, ויניפו את נס המרד. בואו נקרא לזה "מרד האהבה והתשוקה של הגיל המבוגר" או כל שם הולם אחר".
שקט השתרר באולם. לאחר כמה רגעי מבוכה החלו הנוכחים להתלחש ביניהם. בקצה האולם קמה ג. ממקומה ומחאה כפים. אחר כך כל הקהל נעמד על רגליו והצטרף אליה בקריאות "בראוו! בראוו! כל הכבוד".
המרצה אסף את ניירותיו, נתן לתשואות לשקוע, ואמר:
"כל מה שאנחנו צריכים זה עוד כמה עשרות אנשים כמוך. גילוי הלב, האומץ והפתיחות שהפגנת, יחד עם האמת הפנימית שבדבריך יכולים לשמש אות ודגל למסע התעוררות מסוג זה שעליו דברת. כל הכבוד לך. אם תרצה את עזרתי, היא מובטחת לך".
עם צאת המרצה החל הקהל לעזוב את האולם. מ. התקדם לעבר היציאה כאשר ג. הדביקה אותו, שילבה ידה בידו, ואמרה:
"נאה דורש – נאה מקיים. עכשיו אין סיבה למישהו ללחוש, לרכל או להתפלא. בנוכחות כולם נצא יחד מהאולם ונלך ישר לחדרי…"
